בראשית עידן המחשבים, מוסדות החינוך היחידים שהשתמשו במחשבים בכיתה היו אוניברסיטאות. בשנות השישים והשבעים, כמה תלמידי תיכון החלו לקבל גישה אליהם. מהפכת המחשבים האישיים בשנות השמונים החלה להכניס מחשבים לבתי ספר תיכוניים ובתי ספר יסודיים, והמחשבים והטאבלטים של ימינו מוצאים את דרכם לגיל הרך. האם זה דבר טוב נותר עניין של ויכוח משמעותי.
הִתרַגְלוּת
אחד היתרונות המרכזיים של הכנסת טכנולוגיה ממוחשבת לכיתה הוא בכך שהיא מכירה את הילדים בגיל צעיר. בהתחשב בכמות הזמן שכולנו מקדישים לאינטראקציה עם מחשבים - קטגוריה רחבה של מכשירים הכוללים סמארטפונים, מערכות ניווט ובידור ברכב, מכונות כספומט ואפילו טלוויזיות חכמות - אוריינות טכנולוגית היא לא רק מותרות, היא הכרח. התרגלות מוקדמת לילדים לטכנולוגיה תעזור להם לחיות בחברה המודרנית.
למידה חזותית
המוח האנושי התפתח לצרוך מידע חזותי. במשך רוב הניסיון שלנו על פני כדור הארץ, לא היו לנו כיתות לימוד, הרצאות או שפות פורמליות. היה לנו את העולם סביבנו, שנתן לנו רמזים חזותיים. שילוב טכנולוגיית המחשב בכיתות הלימוד מעניק לגיל הרך הזדמנות לראות יותר דברים ממה שהם יכולים על ידי התבוננות בתצוגות קיר או ספרים.
אינטראקטיביות
הדרך הטובה ביותר לעזור לגיל הרך להתפתח היא באמצעות אינטראקציה. הצבתם מול מסך טלוויזיה לצפייה בסרטון ילדים עשויה לבדר אותם, אך היא אינה מאתגרת אותם ועוזרת ליכולות הקוגניטיביות שלהם לצמוח. תוכנת מחשב טובה היא אינטראקטיבית, המעסיקה את ילדי הגיל הרך ולומדת כפי שהם מבודרים.
תוכן לא הולם
הסיכון הגדול ביותר בהכנסת טכנולוגיית מחשב לגיל הרך הוא בכך שהיא מגדילה את הסבירות שילדים ייחשפו לתכנים בלתי הולמים. היכולת של ילדים בגיל הגן לעבד את עולמנו המסובך מוגבלת, ומחשב מכניס את העולם הזה לכיתה. אמנם ניתן למתן סיכון זה באמצעות שימוש בתוכנות סינון, או אפילו על ידי ניתוק המחשב לרשת, אך זהו עניין לגיטימי.
