הגדרת כתובת אתר

כתובת אתר, המכונה גם URL (Locator Locator Locator), היא שם אינטרנט או אינטרא-נט שמצביע על מיקום בו מתארח קובץ, ספרייה או דף אתר. כתובות אתרים יכולות לייצג את דף הבית של אתר אינטרנט, סקריפט, תמונה, תמונה, סרט או קובץ אחר שזמינים בשרת לצפייה, עיבוד או הורדה. הם יכולים גם להיות מוטבעים בקוד של דפי אינטרנט בצורת היפר-קישורים כדי לכוון את המשתמש למיקומים אחרים באינטרנט.

זיהוי

כתובת אתר מתחילה בפרוטוקול, שם ייחודי והדומיין ומסתיימת במספר יציאה. דוגמאות לפרוטוקולים המשמשים הם http ו- https. בשלב הבא נעשה שימוש בשם ייחודי המתקבל על ידי שירות רישום שמות דומיין. הדומיין רשום אחרי השם הייחודי ומספר יציאה רשום או נניח בסוף. מגוון תחומים שונים קיימים, כולל אך לא מוגבל ל: .com, .net, .org ו- .gov. דוגמה לכתובת אתר היא http://www.google.com/. כתובת האינטרנט דורשת גם מספר יציאה על מנת שתנותב נכון. אם לא מופיע מספר בסוף הכתובת, נעשה שימוש ביציאת ברירת המחדל בהתאם לפרוטוקול בכתובת האינטרנט. בדוגמה של Google לעיל, http משתמש ביציאה 80 כברירת מחדל. פרוטוקול https מייצג אתר מאובטח, ומספר היציאה המוצע עם https הוא 443.

להשתמש

כתובות אתרים מוזנות בשורת הכתובת של דפדפן אינטרנט. הדפדפן, אם הוא מחובר לאינטרנט ומוגדר כהלכה, יכול להציג את דף האינטרנט המוצג על ידי ספק האירוח. דוגמאות לדפדפנים כוללות את Internet Explorer, Firefox, Safari ו- Google Chrome.

פוּנקצִיָה

שם זה מתורגם, באמצעות שירות DNS, למספר ייחודי הנקרא כתובת IP. כתובת IP זו רשומה ומועברת דרך האינטרנט לספק אירוח. שרתים אצל ספק האירוח מארחים בפני המשתמש את הקובץ או דף האינטרנט המבוקש. שגיאות מוצגות למשתמש אם הספק הגדיר בצורה שגויה את הסביבה או חריגה ממגבלות התנועה.

השגת כתובת אינטרנט ייחודית

ניתן לקבל כתובת אתר מספק אירוח אתרים כגון GoDaddy או מכל ספק אחר המוסמך כרשם ICANN (תאגיד אינטרנט לשמות ומספרים מוקצים).

מַשְׁמָעוּת

ה- DNS (שירות שמות מתחם) הוא אחת הטכנולוגיות החשובות ביותר הקשורות לכתובת האתר. ללא DNS, ניתן היה לגשת לאתרים רק דרך כתובת ה- IP המתאימה שלהם, הכוללת סדרת מספרים (למשל, 192.168.1.1). זה ידרוש הסתמכות על מספרים כדי להגיע לאתרים המועדפים עליך באינטרנט.